TUSHIYA

יש פרויקטים שהחלוקה כבר בול במקום והבעיה היא אחרת לגמרי - המרחב עצמו נטול אופי. כל חברה בעיר יכלה להיכנס לשם ולהרגיש סבבה, וזו בדיוק הבעיה - משרד שמתאים לכולם לא מספר על אף אחד.

החלוקה הייתה נכונה. מה שחסר היה מי גר כאן.

כשמקבלים ספר מותג עם גווני רטרו מעושנים, הדרך הבטוחה היא לקחת ממנו גוון או שניים, לרכך אותם, ולפזר במינון. אבל אני הלכתי בכיוון ההפוך - שילובי הגוונים כאן קיצוניים ולא מתפשרים, בדיוק כמו הלך הרוח שהחברה רוצה לשדר.

את הפוקוס העיצובי - השחקן הראשי אם תרצו - נתתי למרחב הציבורי, כי שם המשרד פוגש אנשים. השתמשתי באובייקטים וברהיטים על מנת להבדיל בין שימושים שונים, שיחקתי בצורות הישיבה ובצרכים היומיומיים של העובדים, ובעיקר לא הזזתי קירות. פשוט עיצבתי את מה שקורה ביניהם.